לפסנתר עומד בגודל מלא ולפסנתר כנף קונצרטי יש בדיוק אותו מספר קלידים: 88 מהם, 52 לבנים ו-36 שחורים, מ-A0 בתחתית ועד C8 למעלה. אז אם הגעת לכאן כדי לגלות אם פסנתר כנף נותן לך יותר תווים, התשובה היא לא. מה שהוא נותן לך הוא כלי אחר לגמרי שעטוף סביב אותה מקלדת בדיוק.
הנה מה שבאמת משתנה, ומתי שווה להתעניין בזה.
למה 88 קלידים, בשניהם
שמונים ושמונה הפכו לתקן בשנות השמונים של המאה התשע עשרה, כאשר Steinway קבעה את הטווח הזה ושאר התעשייה הלכה בעקבותיה. זה נשאר ככה מפני שהטווח מכסה בעצם כל מה שנכתב לפסנתר. מלחינים כבר למדו לא לכתוב מעבר לקצוות הכלי, ושני הקצוות נשמעים כל כך עכורים וכל כך דקים שמעט מאוד מוזיקה מגיעה לשם בכלל.
תפגוש גם מקלדות קטנות יותר, עם 61 או 76 קלידים. אלה מקלדות ניידות וכלי במה, לא פסנתרים אקוסטיים, והתווים החסרים נמצאים בשני הקצוות שאתה משתמש בהם הכי פחות כשאתה מתחיל. אם אתה רוצה לדעת איך נקראים ה-88 האלה ואיך הם חוזרים על עצמם, המדריך למתחילים פורש את התבנית.
ההבדל האמיתי הוא גאומטריה
פסנתר כנף פורש את המיתרים ולוח התהודה שלו בשכיבה. פסנתר עומד מציב את אותה מערכת עצמה על צידה, כדי שהיא תוכל לעמוד צמוד לקיר. כמעט כל מה שאנשים מבחינים בו נובע מההחלטה האחת הזאת.
בשכיבה מיתרי הבס יכולים להיות ארוכים בהרבה, ומיתר ארוך יותר מפיק תו נמוך עשיר ומוגדר יותר. זו הסיבה שפסנתר כנף קונצרטי הוא באורך של כ-2.7 מטר. זו לא הצגה, זה הבס. גם לוח התהודה מקבל הרבה יותר שטח להזיז בו אוויר, וזה מה שאנשים מתכוונים אליו כשהם אומרים שפסנתר כנף נשמע מלא או פתוח יותר.
במצב עומד המיתרים חייבים להיות קצרים יותר, ומיתרי הבס מוטים לעיתים קרובות זה על פני זה כדי לקנות עוד קצת אורך בתוך תיבה קטנה יותר. פסנתרים עומדים באים בטווח של גבהים, בערך מ-91 סנטימטר בספינטים הנמוכים ועד כ-152 סנטימטר בדגם מקצועי בגודל מלא, והגובה הוא הסימן היחיד שמנבא הכי טוב איך אחד מהם יישמע. פסנתר עומד גבוה יכול להיות מעולה באמת. אחד נמוך מאוד נלחם בחוקי הפיזיקה.
המנגנון, שחשוב יותר מהצליל
זה החלק שאנשים מזלזלים בו. בפסנתר כנף הפטישים שוכבים אופקית ונופלים חזרה במשקלם, והמנגנון כולל מנוף חזרה שמאפשר לפטיש להתאפס עוד לפני שהקליד חזר עד הסוף. התוצאה המעשית היא שתווים חוזרים במהירות יוצאים בקלות, ושנגינה שקטה מאוד קלה יותר לשליטה.
הפטישים של פסנתר עומד נעים לצדדים, ולכן הם זקוקים לקפיצים כדי לחזור. החזרה מעט פחות זריזה, והקצה השקט של טווח הדינמיקה קשה יותר למקם בדיוק. ברוב הנגינה לא תבחין בזה. בטריל מהיר או בקטע של תווים חוזרים כן תבחין.
גם הדוושות שונות. פסנתרי כנף נותנים בדרך כלל סוסטנוטו אמיתי באמצע. פסנתרים עומדים משתמשים בדוושה האמצעית לעיתים קרובות כמשתיק אימונים במקום זאת, שמפיל רצועת לבד בין הפטישים למיתרים כדי שתוכל לנגן באחת עשרה בלילה בלי שיחה על זה.