אתה לא צריך להחזיק בפסנתר כנף, בפסנתר זקוף ובפסנתר חשמלי וינטג' כדי לגלות איזה מהם מוצא חן בעיניך. כל מה שאתה צריך הוא לנגן את אותו הדבר בכל אחד מהם ולהקשיב. הצליל שאתה בוחר משנה את מצב הרוח של יצירה יותר ממה שרוב המתחילים מצפים, ולכן כדאי לדעת למה מיועד כל אחד.
הנה סיור מהיר בצלילי המקלדת העיקריים ואיפה הם בדרך כלל מתאימים.
פסנתר כנף
ברירת המחדל, ומסיבה טובה. בהיר, מלא ומלא הבעה על פני כל הטווח. אם אתה רוצה שמשהו יישמע כמו פסנתר אמיתי, או שאתה מנגן מוזיקה קלאסית, בלדות או כל דבר שבו הפסנתר הוא הכוכב, התחל מכאן.
פסנתר זקוף
חמים וקרוב יותר מפסנתר כנף, עם אופי מעט יותר "קופסתי". פסנתרים זקופים מתאימים לחומר שקט יותר בסגנון זמר-יוצר, מהסוג שנשמע כאילו נוגן בסלון של מישהו. אם פסנתר כנף מרגיש מפואר מדי, פסנתר זקוף בדרך כלל מרגיש כן יותר.
פסנתר כנף או זקוף: מה בעצם שונה
לא מעט אנשים מגיעים לשאלה הזו לגבי הכלים האמיתיים ולא לגבי הצלילים, אז הנה התשובה הקצרה. זה לא מספר הקלידים. לפסנתר זקוף בגודל מלא ולפסנתר כנף קונצרטי יש 88 קלידים לשניהם.
ההבדל הוא גיאומטריה. פסנתר כנף פורש את המיתרים ולוח התהודה שלו אופקית, מה שמאפשר למיתרי הבס לרוץ ארוך בהרבה ונותן ללוח התהודה שטח גדול בהרבה כדי להזיז אוויר. פסנתר כנף קונצרטי מגיע לאורך של כ-2.7 מטרים בדיוק מהסיבה הזו. פסנתר זקוף מעמיד את אותו מכלול על צידו מול קיר, כך שהמיתרים קצרים יותר והתיבה קטנה יותר. מיתרים ארוכים יותר ולוח תהודה גדול יותר הם מה שאנשים שומעים כשהם אומרים שפסנתר כנף מלא יותר, מהדהד יותר ומסוגל יותר לעבור מהשקט מאוד לרועש מאוד.
גם מנגנון הקלידים שונה, וזה משנה יותר מהגוון לכל מי שמנגן מהר. בפסנתר כנף הפטישים שוכבים אופקית וחוזרים למקומם תחת המשקל שלהם, כך שתווים חוזרים מתאפסים במהירות ונגינה שקטה קלה יותר לשליטה. הפטישים של פסנתר זקוף נעים לצדדים וצריכים קפיצים כדי לחזור, מה שהופך חזרה מהירה על תו למעט פחות זמינה.
ואז יש את הדברים הרגילים: פסנתר זקוף נכנס מול קיר ועולה פחות, לפסנתר כנף צריך שטח רצפה סביבו והוא עולה משמעותית יותר. עם זאת, כדאי לומר בפירוש שפסנתר זקוף מתוחזק היטב בחדר טוב עולה על פסנתר כנף מוזנח בחדר רע. מצב הכלי ואקוסטיקת החדר קובעים יותר ממה שאתה שומע בפועל מאשר צורת הארגז.
פסנתר חשמלי
הצליל הרך, שמזכיר מעט פעמון, שאתה מכיר מ-soul, מ-jazz ומהרבה lo-fi. פסנתר חשמלי סולח לקטע פשוט. נגן עליו שלושה אקורדים איטיים וכבר יישמע כאילו התכוונת לכך.