לרצות לתרגל ולהיות מול פסנתר הן שתי בעיות שונות. אולי עוד אין לך אחד. אולי יש לך, אבל הוא בחדר שבו אי אפשר לעשות רעש באחת-עשרה בלילה, או שאתה ברכבת, או שהמשפחה צופה בטלוויזיה ממש לידו. התרגול שאתה באמת מספיק לעשות הוא התרגול שמתאים לחיים האמיתיים שלך, והטלפון מתאים כמעט לכל מקום.
אז הנה מה שאתה יכול לעבוד עליו בכנות בלי פסנתר אמיתי, והחלקים שבהם המסך מפגר.
למה הטלפון טוב
שלושה דברים, ובמקרה אלה השלושה החשובים ביותר כשמתחילים.
הראשון הוא לדעת איפה נמצאים התווים. נגינה על מקלדת מסך בונה את אותה מפה מנטלית שבונה מקלדת אמיתית: לאיזה כיוון עולים, איפה מתקבצים הקלידים השחורים, כמה רחוק היד צריכה לקפוץ. זה לא כמו קלידים משוקללים תחת האצבעות, אבל הגאוגרפיה עוברת.
השני הוא הקצב והתזמון, וכאן הטלפון באמת זוהר. מצב תווים נופלים כמו Piano Game מאמן אותך לפגוע בתווים בזמן. האט שיר בזמן שאתה לומד את התנועה, ואז האץ אותו שוב ברגע שהידיים שלך יודעות את הדרך.
השלישי הוא האוזן שלך. לחפש מנגינה שאתה מזמזם, או לשמוע אם אקורד נשמע שמח או עצוב, לא דורש שום חומרה מיוחדת. האוזן היא הדבר שרוב המנגנים שלימדו את עצמם מתחרטים שלא פיתחו מוקדם יותר, והטלפון מתאים לזה בהחלט. יש עוד על הגישה הזאת באיך לנגן בפסנתר בלי לקרוא תווים.